היי מתן ברוך הבא.
Field בלנד היה נהוג בעולם הישן שם נטעו זנים ביחד לא באופן מופרד ומוגדר ובשל כך נבצרו יחדיו (בעבר לא הקדישו מחשבה רבה למועדי הבשלה אופטימליים - שהיום ידוע שהוא משתנה קריטי על אופי ואיכות היין).
זה יבוא לידי ביטוי... ביין
למעשה ויתרת על החופש להרכיב את היין הכי טוב שיש באפשרותך לעשות ושעונה על טעמך. יכול להיות שעדיין יצא יין מעולה. זה מקרה קלאסי של... What if... (לו הייתי...)
שנית, אני מרגיש שזה כלי לימודי למי שמעוניין ללמוד את רזי הכנת היין לעומק. ניתן לחזות באופי ובהתפתחות כל זן בנפרד.
אולי להחליט שיין זני מאחד מהם הוא כל כך טוב ששווה "להקריב" יין בינוני שמאחד בין כולם. (קרה לי ב2011 שתיכנתתי בלנד של קב"ס וקברנה פראנק והפראנק היה פשוט מעולה שכל התוכניות השתנו ורובו בוקבק זני)
אז כמו שאמרת התסיסה המלולקטית באה לענות על הצורך להעניק יציבות בקטריאליות ליין. דבר שהוא הכרחי כדי לאפשר ליין חיי מדף ארוכים. (יין מתיישן) וכן לתסיסה השנייה השפעה על טיב היין (לרוב מעצימה) בשל שינויים כימיים שמתרחשים ע"י הבקטרייה הלקטית.
עקרונית אתה דיי הרגת את האפשרות לביצוע התסיסה (הבקטרייה מאוד רגישה לגופרית) אבל לעולם אי אפשר לדעת. במידה ורמת הגופרית החופשית תיפול ל0 ותשאיר את היין מספיק זמן ללא תוספת גופרית אולי כן תתחיל התסיסה אבל לא הייתי בונה על זה.
אני מציע שתמשיך הלאה... ותמשיך לשמור על רמת גופרית חופשית נאותה.
טמפ' - שמירת היין בטמפ' חמה גורם להאצה בתהליך ההתבגרות שלו וצריכה מואצת של גופרית.
אם אתה רוצה יין נגיש לשתייה במהירות זה יכול להיות דבר טוב (האצה של תהליכים כימיים שגורמים לטאנינים להתרכך) אבל זה בא על חשבון מורכבות ארומטית ולעיתים ארומה קצת של יין מבושל או פורט. יש כאלה שיתפסו את זה כפגם ויש שיאהבו את הטעם...
בגלל שהעדת שאתה מתכוון לבקבק אותו צעיר ולצרוך אותו דיי במהירות לא הייתי מחסיר פעימה על זה...